בס"ד, מרחשון פ"ז
שלום יקרה, מה שלומך? איך נכנסת לשגרה?
ברכותי לך לשגרה מעניינת שמחה ובריאה!
מכירה את זה?
הוא אמור לעזור לי בבית. הוא אמור להביא את הילדים לחמותי. הוא אמור לזכור את התקלה במקפיא. הוא אמור לסייע לי להכניס שבת מוקדם. הוא אמור לסדר את הוראת הקבע למעון. הוא אמור להביא ביצים בחזור. הוא אמור לקום במרץ. הוא אמור לדייק בזמנים. הוא אמור להיכנס לשכן שדפק פה קודם. הוא אמור להתקשר לסבא שלי פעם בשבועיים. הוא אמור ללמוד עם הבנים כל שבת. הוא אמור להקשיב לבנות כל צהרים. יש עוד. את יכולה להמשיך.
מה זו הרשימה הזו? מה זה כל ה'אמורים' האלו? מי החליט? מי קבע?
אולי זוהי תפיסה שלך מילדות. אולי זה רצון שבוער בך שנים. אולי כך לימדו אותך. אולי ראית זאת אצל השכנים הנהדרים האלו. יתכן שכך היה נראה אצל האורחים שבאו לבקר מחו"ל. לא משנה בדיוק מאיפה, זה תקוע לך בראש במחשבה. זו שאיפה שלך מאי פעם. בלב שלך.
עצרי נא יקרה. נישמי נא עמוק. זו משאלה? זה דמיון? זה רצון? זה חלום? לא יודעת אבל זה שלך! מה את רוצה ממנו? מה את חושבת הוא אמור לספק לך? נכון, בטח לקחת אותו בין השאר בגלל טוב ליבו. אבל הוא אינו אמור להגשים כל משאלותיך, הגיונן ליבך, חלומות ורודים שלך. העבירי בראשך את כל האמורים האמורים לעיל, סנני אותם בעשר נפות. מה שהכי חשוב לך מהם, שאלי אותו. בקשי ממנו. בדקי אם זה מתאים לו. ואז אפשר הכל בבקשה, בשאלה, באפשרות לתת לו לשגת, להימנע, ויחד עם זה להשאיר אותו נאמן. לומר לו כי הוא בעל טוב.
מאחלת ומייחלת להצלחתך.