בס"ד, מרחשוון פ"ז
***
מי לא שמעה על פליי דובאי? נס. ניסים. ניסי ניסים. רצף של ניסים. שרשרת. אין מילים.
קראתי נאום של גויה המספרת על הנס ומסבירה: אין ברירה! כולם ראו את שרשרת הניסים, כולם קלטו שד' אוהב את היהודים. לא נותר לנו אלא לעזור ליהודים, אהובי ד'.
מה היה שם? לא יודעת דיוק, כל מי שחוקר/שואל/מתבונן מבין שזה פאזל מדויק של נס גורר נס שאין אפשרות להסביר בדרך הטבע.
בתוך הנס המדויק הזה היו דיוקים נוספים.
מי יעלה לטיסה. אמא וארבעת בנותיה, האבא משום מה [?!] חזר בטיסה אחרת.
מי יש קרוב לקוקפיט וישמע את הצעקות.
מי ישב בשורות הקרובות ויראה את הקטטה והאזיקה.
מי בכלל נמנם בסוף המטוס והתעורר מהתנודות.
שטייסים יהיו חלק מהנוסעים.
אפילו הטייסים המחליפים-המצילים ישנו, היה צריך להעיר אותם שיקחו פיקוד. זה היה כמה שניות יקרות עד ש'קלטו' את המצב ופעלו בהתאם.
מי ישב קשור בחגורה ומי יעוף באוויר.
הכל מדויק. פינצטה! ביהודית, לא בעברית, קוראים לזה השגחה פרטית.
ומה המסקנה? הללו את ד' כל גויים. הם יודעים מה תכננו. הם יודעים כמה אחוזי 'הצלחה' היו להם. ולא נותר להם להגיד, אלא, יד ד'! יושב בשמים ישחק.
אבל, יש קטני אמונה. יש כאלו שהסיקו: מהיום רק אלעל. מניות החברה הוזנקו בכ-8%! כאילו זה המקום הבטוח.
מה האמת?
אחרי שרואים את ההשגחה הפרטית המיוחדת הזו, יד ד' שלא עזבה אף אחד. עלינו לזכור ולדעת, ד' שומר עלינו איפה שאנחנו. לא שוכח לא עוזב אף אחד. בים ביבשה באוויר אנחנו איתו, אנחנו שלו, אנחנו תחת חסותו. תחת ידו האוהבת החומלת והמרחמת.
אין שיכחה אין הזנחה יש שמירה תמידית ובלתי פוסקת. עלינו, על בנותיו האהובות באשר הן. ממרום גילן.