בס"ד
שלום יקרה, מה שלומך היום?
-למה היא לא מתארסת???!!!
כי היא בוררת / כי היא לא יודעת לקבל החלטות / לא לוקחת אחריות / דחיינית / פחדנית/
כי אמא שלה מפריעה לה / הם לא יודעים לתת לילדים שחרור / הבית שלהם אהבה חונקת. ועוד.
והיא והוריה שומעים הכל. במוקדם או במאוחר.
אז ראשית: נקודת המוצא שלנו שהאנשים סביבנו הם טובים. הם רוצים להיטיב. קשה להם לחיות בקושי. קשה להם לראות קושי.
זה מציק להם בעינים לראות אותה מתבגרת. ועוד את אחיותיה מסביב. הכל נובע מטוב לב, אולי מעודף טוב לב.
***
הם היו בטוחים שתתארסי בגיל 19 מקסימום 20.
הם הבינו שיתכן ותתעכבי עד גיל 22. חיכו בסבלנות.
אבל גיל 26? מה זה? מה קרה?
הלב שלהם לא סובל את זה! [שלך כן]
הצער שלהם על ההורים שלך גדול מאד, הם לא יכולים כבר. [ההורים שלך כן]
אז מה עושים? שופטים! אולי זה מרגיע להם את הלב. מניח את דעתם. לא מרוע כמובן.
את בוררת.
את לא יודעת מה את רוצה.
את ביקורתית.
את לא רואה מה קורה למי שמתעכבת?!
את לא קולטת שעובר הזמן?!
למה ההורים כל כך מסננים? על כל דבר להוריד?!
כאילו את בת 18?!