השבת אין אורחים, רק אני וההורים בסעודה.
היום יום חופשי, לא חובה להתלבש.
כי מה?
מי רואה אותי?
בשביל מי להתלבש?
אז ככה:
את מתלבשת בשביל עצמך.
את יציר כפיו של הקב"ה.
יש בך נשמה חלק אלוק ממעל.
לכבודה את מתלבשת.
לכבודה את נראית טוב.
לכבודה את מתחזקת את עצמך.
זה טוב לך, לא לאף אחר סביבך.
הבגד משפיע.
משפיע עליך, על מצב רוחך. על התנהגותך,
על התנהלותך.
לא בכדי מקפידים על תלבושת אחידה. לאו דווקא בתי ספר.
במסעדות יוקרתיות.
השפים, הטבחים, המלצרים.
אחרי הפעולות נמשכים הלבבות.
הם ממותגים.
זה זוקף את גבם.
אנשים מתייחסים אליהם בכבוד.
גם הדילים, מאבטחי הרכבות, שומרי המלך.
שוטרים, מגישי הצלה, רופא, אחות סטז'ר.
המשיכי בעצמך את הרשימה.
חשבי לרגע
איך היה נראה כל נותן שרות ללא התלבושת שלו?
איזה יחס היה מקבל?
בכלל, איך היו מזהים אותו?
התלבושת ממתגת, ממריצה, מדרבנת, נותנת מעמד,
גורמת לעשיה.
***
בחורה יקרה, את חשובה.
את יצירת כפיו של הקב"ה.
לא נשמה שנעשתה בשיטת ה'סרט הנע' חלילה,
את יצירת כפיו, עבודת כפיים מיוחדת, זו את!
עבודת אומן, כבדי אותה, טפחי אותה.
שמרי עליה.
התלבשי במרץ, התאפרי בצניעות.
זה ימריץ אותך, יפעיל אותך.
הרבי בעשיה מבורכת מתוך שמחה.
הראשונה שתרוויח, זו את!
הטלפון לשדכנית ישמע אחרת…
***
יש כאלו שמעצבן אותן, הבגדים, הפריטים,
תשומת הלב הרבה בענין.
נכון, זה מרגיז שמשהי מתערבת/אומרת/מביעה דעה.
זה לא עסק שלה, שתדאג לעצמה.
מסכימה איתך.
באמת מתסכל.
אני נגעתי רק בפן האישי. בינך לבין עצמך.
את מבקרת ומחליטה עבור עצמך.