רמזים

בס"ד

שלום יקרות!

נושא השיח: שפת הרמזים.

               רמזים בין בני זוג.

כולנו, טרם בואנו לעולם קבלנו כל צרכינו, באופן מדויק, זמין, משביע. הכי בזמן.

לא היינו צריכות לבקש כלום. קבלנו.

ברגע שנולדנו, היינו כל כך חסרות ישע,

היינו תלויות ב ה-כ-ל, בסובבים אותנו.

בכדי לקבל היינו צריכות רק… לבכות.

מהר מאד האימהות היקרות שלנו, היו חכמות להבין:

הבכי הזה של רעב, זה בכי שרוצה ניקיון, זה של שעמום,

כעת רוצה חברה. עכשיו רוצה שירימו אותה, שיטיילו עמה.

בדרך כלל הבינו אותנו.

גדלנו. למדנו לדבר.

לבקש/ לומר/ לדרוש/ לדייק: מה אנחנו רוצות? מה חסר לנו?

מה מאד חשוב לנו? מה מפריע לנו? מה ישמח אותנו?

בהמשך, באיזה שהוא שלב, בלתי ידוע העיתוי המדויק.

מישהו סביבנו התרגז מהבקשות, התעצבן מהמשאלות,

העליב, פגע, השפיל. הפסקנו לבקש. התחלנו לרמוז.

חזרנו למקום הבטוח. המובן. האוהב.

חזרנו לרמוז. [שכחנו שזה תואם גיל…]

עם הרמזים הגיעו כבני לוויה – הכעסים.

לא כולם הבינו מה אני רוצה,

או – כולם לא הבינו מה אני מרמזת.

רמזתי שאני רוצה מתנה ליומולדת, איך הוא לא הבין?

רמזתי שאין לי כח. הוא לא התגייס לעזור.

רמזתי שאני רעבה. הוא לא הכין לי ארוחת ערב.

רמזתי שהתעייפתי מלצאת להליכות. הוא שוב שואל מתי יוצאים.

רמזתי שקשה לי שהוא קם בנץ. והוא לא מבין למה מצב רוחי שפוף.

רמזתי שאני משוועת לצאת לשבת…

רמזתי שאני רוצה תכשיט חדש…

הוא רמז לי שהגיע הזמן להזמין את הוריו…

הוא רמז לי שחשוב שנבקר את אחיו הבכור…

הוא רמז לי שמאד חשוב לו לצאת יום אחד עם חברים. איני מבינה.

יש הרבה מאד רמיזות בשטח, אבל אין מספיק חכמים להבין אותם.

אני רומזת ומתרגזת שלא הובנתי.

הוא רומז ומתוסכל שלא עשו את מה שחשב שיבינו.

לכן אנחנו פה, ב'אדברה', לומדים לדבר,

לומר, להביע, להשיח את אשר עם ליבנו.

לא לרמוז. פשוט ל-ד-ב-ר! להשתמש בכל  5 מוצאות הפה.

לנצל נכון את ה-9 קבין של שיחה שקבלנו.

 אדברה – ושלום בך.

דיבור נכון משביח את האווירה בבית.

דוגמאות? בבקשה.

עוד שבועיים היומולדת, אשמח עם כסא מותאם למטבח.

היום אני גמורה, איך נתארגן שאוכל לישון לפני 10?

מהבוקר לא אכלתי מסודר, אפשר לעזוב הכל ולשבת לאכול?

היציאה להליכה בשעה מאוחרת לא נוחה לי, אשמח להקדים. 

קשה לי שאתה קם בנץ, איני רוצה להפסיד את הזכות, מה נעשה?

מתי נראה לך נוכל לצאת לשבת? זה חשוב לי מאד.

היום ראיתי את התכשיט שאני רוצה לחג.

השבת נוכל לארח את הורי? אני מתגעגע. זה חשוב לנו ולילדים.

מתאים לך במוצ"ש הקרוב לבקר את אחי?

החברים מתארגנים ליציאה בערב פסח, באיזה יום זה אפשרי?

בין בני זוג יש תשוקה להבנה.

ההבנה נוצרת כשיודעים

להגיד. לדבר. לומר. לשאול. לבקש. לשתף.

מה אני רוצה. מה מתחשק לי. מה ישמח אותי.

מה נעים לי, לקבל, להכין. איך נח לי להתארגן.

ואז קופצת השאלה:

מה?! אני חיבת להיענות לכל בקשה? לכל רצון? לכל משאלה?

לא! חד משמעי לא!

אם זה קשה לך, לא מתאים לנסיבות העכשוויות,

מרגישה שאינך יכולה לבצע?

אל תבצעי.

אך את כן חייבת לכבד.

ראשית לדעת מה את רוצה.

כן, מה נעים לך, נח לך, או מעצבן אותך.

ולכבד.

להתייחס לרצון שלך. להכיר בו. להתנהל בהתאם.

שנית: לדעת מה הוא רוצה. ואת מכבדת את הרצון.

יודעת שהרצון קים. לא נלחצת, לא מתרגזת,

כן מכבדת.

מכילה. מחשיבה.

לא חייבת להיענות על הכל, כן חייבת לכבד.

להקשיב, להבין, לענות תשובה מכובדת ומייקרת.

את התשובה המכבדת אני משאירה לחופש בחירתך.

ללא קמצנות, ברוחב לב. בכבוד הראוי לך ולבעלך.

בהצלחה

להשתמע

שרה ש.