בס"ד, תמוז פ"ו
שלום יקרה,
אולי זה החופש האחרון שלך בבית?
מגיע החופש, את נאנחת בסתר: עוד פעם חופש רווקי כזה?
לובשת חיוך מעושה על עצמך, איזה כיף חופש! אחיינים, ים, צימר.
מה יהיה? כמה פעמים עוד אפשר חופש מטריד/ משמים/ מדכא כזה?
***
כמורה בכיתה ח', אני מנצלת את מומנט השנה האחרונה:
יום הראשון ללימודים. שקט, דממה בכיתה.
בנות, זו שנה אחרונה שלכן בבית הספר, נא התנהגנה בהתאם.
כל אחת מקבלת על עצמה שזו תהיה ה-שנה שלה!
בנות, הכנה לחגים אחרונה….
מסיבת חנוכה אחרונה…
אסיפת הורים אחרונה…
ביום הראשון הן הכי איתי, זה מרגש.
בהמשך, הן כבר מאבדות כל רגש לאחרון הזה.
אולי בראש חודש תמוז – הלל אחרון התרגשו שוב.
אבל כמה פעמים אפשר להתרגש מזה?!
***
יש הרבה דברים שלא יודעים שהם אחרונים, מחמיצים בהם את ההתרגשות הגדולה.
אני מביטה אחורה ואומרת: יו, סבא רבא נפטר, חבל שלא ידעתי שהביקור הקודם היה הפעם האחרונה שפגשתי בו.
רצתי למקלט הילדים אמרו תהילים מדי בקול, לדעתי או ל[חוסר] סבלנותי. התרגזתי עליהם. זו היתה האזעקה האחרונה בסבב זה.
החמצה. זה קשה.
נסו לתאר לעצמכם איך נראה ביקור אחרון אצל סבא רבא?
איך מרגישים באזעקה אחרונה! אחרונה ממש!
ואת יקרה, איך מרגיש לך חופש אחרון? כמה חיוכים, כמה פירגונים, איזו עזרה בלי חשבון, מתנות. נתינות. הכל בחפץ לב ובשמחה רבה. זה החופש האחרון, מאמינה?!
***
הלוואי יכולתי להגיד לך, רווקתי, זה החופש הגדול האחרון לך כרווקה, התנהגי בהתאם.
כל עוד איננו יודעות מהו החופש הזה, נצלי נא אותו כראוי. את יודעת איך. את כבר מומחית.
אשמח לשמוע ממך בקרוב שזה אכן החופש האחרון.