אמהות ומורות נכבדות, שלום רב.ראשית אבהיר כי במאמר זה שאינו כתוב בעגה מקצועית, רציתי לפנות אליכן בתוק ף היותי מאבחנת דידקטית,במילים היוצאות מהלב ולהסב את תשומת לבכן אמהות/מורות לנושא כואב ורגיש שזה זמן רציתי לעורר אודותיו,והלוואי ואהיה שליחה.אוסיף ואדגיש כי מאמר זה מתייחס לילדות בעלות מנת משכל גבוהה מהממוצע או

בס"ד, שלום יקרה, מה שלומך? נושא השיח: ביתנו הלבבי. *** בית הוא צורך בסיסי/קיומי של כל אדם. אדם שאין לו בית אין לו מקום. בית נותן ביטחון מעצם קיומו. יש מאיפה לצאת ויש לי לאן להגיע.  יצאתי לעבודה, חזרתי הביתה. הלכו ללימודים חזרו הביתה. נסענו לטיול צנחנו הביתה. שכחתי אוכל,

שלום יקרה, מה שלומך? במקום לשאול את השאלה הבנאלית איך עברו החגים אשאל, איך את מתחילה את החורף? איך את נכנסת לשגרה? כמה את עייפה/מותשת/ מתוסכלת/מחפשת שחרור/חופש? כמה את נמרצת/ מתוכננת/ יוזמתית/ שועטת קדימה. איפה את??? אל תגידי לי תלוי איך עבר החג. אם עבדתי קשה, אז קשה לי, לו

בס"ד, שלום יקרה, מה שלומך? רוח של אלול. רוח מלטפת. רוח של התחדשות. רוח של מחילה ותחילה חדשה. ואנחנו נושמות, חיות ומרגישות את הרוח המיוחדת הזו. זכות היא עבורנו להתחדש כל שנה. זכות היא עבורנו להוסיף מדי יום במזמור כ"ז: אחת שאלתי… באנה נאמץ לעצמנו אמריה זו של שאלה. בקשה.

בס"ד שלום יקרה, גמר חתימה טובה! מה שלומך? איך עברו עליך תחילת ימים קדושים אלו? נושא השיח: צעד קטן לאישה. צעד גדול לזוגיות. אני בטוחה, שאת כמו כולם, קווית, רצית, שאפת, ניסית להשתנות. להתחיל מחדש. ככה זה כולנו. בהתחלה, בחידוש, רוצים להתחדש. אז במה? מה הכי חשוב? בטוח יש לך

בס"ד שלום יקרה, מה שלומך? איך את אורזת את השנה? נושא הטור: 20/80 בזוגיות. לא 120/80 לחץ דם. לא. ממש לא. אנחנו מדברות על אחוזים. עברה שנה. היו דברים יפים, מהנים, משמחים. בואי נאמר 80% זרם. 80% היה טוב. [הלוואי, אמן] 20% נתקענו, התרגזנו, פגענו, התרעמנו. קורה. 20% זה מצב

בס"ד שלום יקרה, מה שלומך? נושא השיח: מלכות בזוגיות. שמעתי פעם, מרבנית חשובה, חוזרת בתשובה: כשרציתי להיות אחות טרחתי ללמוד 4 שנים. כשחפצתי בתואר של רופא היה עלי לעמול עוד שנים רבות. תואר אחד קבלתי במתנה: רבנית. מהרגע שנשאתי לרב, אני הרבנית. טוב, לא מדויק, היא הכינה עצמה לתואר זה

בס"ד שלום יקרה, מה שלומך? איך עברה החופשה? עליך? על בני משפחתך? מצאת זמן לנשום? זהו, הבנות חזרו ללימודים נכנסנו, בס"ד, לחיים, לשגרה המבורכת. אם היה לך זמן להסתכל על התלמידות החוזרות, בטח ראית את הברק בעיניים שלהן את המרץ בפסיעות שלהן. לכל אחת היה לפחות משהו אחד חדש! הריח

בס"ד שלום יקרה, מה שלומך? זהו, אנחנו לקראת בינהזמנים. הגיע הזמן ליישם את כל מה שחשבנו, למדנו, תרגלנו בכל הזמן הארוך. איך? יש לי עול גדול מ -3 שבועות אלו! במה להשקיע? מה הכי חשוב? שימי לב! הילדים לא יזכרו מה הכנת לארוחת צהרים, אך לא ישכחו את החוויה באכילה.

בס"ד עבר שבוע ולא היה טור. לא היה מרצף של סיבות שונות. חופש הגדול, ערב חתונה ב"ה, ריצות סידורים. טרדות ברוכות ב"ה. לא נשלח טור שבועי. מה רציתי? חיכיתי שמשהי תשאל: למה אין טור. שמשהי תכתוב לי בתסכול: איזו אכזבה היתה לי ביום רביעי, 9:39 9:45, 10:15. כלום. גורנישט. נאדה.